כולנו אוהבים את הכלבים שלנו, ומפעם לפעם מוצאים את עצמנו מתכננים נסיעה בליווי הכלב.
חשוב לנו שיהיה לכם כל המידע לפני שאתם נכנסים לרכב עם כלבכם, כדי להבטיח את בטיחותכם בנסיעה בנוסף להקלה על הנסיעה עבור הכלבים.

עומדים אנו בפתיחתה של שנה אזרחית חדשה, שבעי רצון מהשנה שחלפה לה.

תקוות חלומות וציפיות מציפות אותנו כאשר אנו מתכננים את השנה הקרובה, ומקווים שבמהלכה נוכל להתחזק ולהתפרסם, ושכל כלב שיגיע אלינו – ימצא את ביתו במהרה.

אנחנו פה יום אחר יום, מחזיקים אצבעות ומתפללים לבתים חמים ואוהבים לכלבים שלנו, ומקווים יותר מכל -  שבשנה הזו תהיה מגמת אימוצים רחבה יותר ברחבי הארץ.

השנה האחרונה שעברנו בהצלחה, לא הייתה קלה כלל – אך כמו כל שנה שלפניה, אנחנו עוד מחזיקים מעמד.

 העבודה שלנו בכלביה מרובה, ואם ננסה לכתוב על  כל סיפור הצלחה, לא יהיה לזה סוף. לכן אספנו ומצאנו כמה נושאים שאהבתם לאורך השנה:

הסיפור הכי מרגש – הצלתו של סקיפר
סקיפר המתוק היה כלבלב קטן ומבוגר מאוד, שנמצא בצרופה במצב של רזון קיצוני וקרוב לוודאי שהיה מת לולא היו מוצאים אותו. לאחר תקופה של חודשיים הוא השמין והבריא, משפחתו זיהתה אותו בפרסומים הרבים שפרסמנו – ובאה מיד לקחת את האבידה חזרה. אין מילים לתאר כמה הוא נראה מאושר חזרה בביתו

הפרסומת הכי אהודה – "אל תפסחו עלינו"
במהלך חודש אפריל, בחופשת הפסח – הקפדנו לפרסם את הכלבים שלנו ודאגנו שלא תשכחו את הכלביה שלנו! נראה שמעל 16 אלף איש אהבו את הפרסומות האלו.

הנושא הכי מטוקבק – "הכלביה נסגרת"
פירסמנו, התרמנו, הסברנו והתרענו – הכלביה עמדה להיסגר. עד כה הצלחנו לגייס כספים לחודשים הקרובים, אך עתידנו הרחוק עדיין אינו נראה באופק ולכן עלינו להמשיך ולגייס תרומות קבע מכל אחד ואחת שרואים את המשך קיומנו הכרחי.

ולנו אישית ההצלחה הכי גדולה – אימוצים אימוצים ועוד אימוצים!
 273 כלבים נמסרו לבתים ששמרו על כלביהם, כאשר יותר מ90% מהכלבים ניצלו ממוות בהסגרים ברחבי הארץ.
כל כלב הוא עולם בפני עצמו, וכל אימוץ הוא סיפור הצלחה שלם שמשנה הן את חייו של הכלב והן את חיי המשפחה המאמצת.
לכן, לאחר כל מה שאנחנו עושים עבור כלבינו, רוצים אנו להודות מעומק ליבנו לכל אחד ואחד מהמאמצים שביקרו אצלנו ומצאו פה את מבוקשם.
ברכתנו אליכם – שיום יוסיף על יום ושהאהבה ההדדית ביניכם לבין כלביכם רק תגדל עוד ועוד.

כאן גם הפינה להודות לכל הפעילים שתמכו ועזרו לנו במהלך השנה האחרונה בגיוס תרומות תמיכה ואהדת הציבור. שמותיהם רבים מלציין פה, אך התרומה שלהם גדולה ומוערכת מאוד על ידי צוות הכלביה.

וכמובן שהכלבים שלנו לא היו נשארים במצב רוח מרומם ללא העזרה המרובה של המתנדבים הנאמנים שמפנים מזמנם ומגיעים להתנדב באופן קבוע ולטייל איתם. אין מילים לתאר כמה העזרה שלכם מוערכת!

ספרו לשכניכם עלינו, לחבריכם הטובים, למשפחתם. לכל כלב מגיע בית חם!

בברכת שנה אזרחית טובה ומוצלחת,
צוות תנו לחיות לחיות חיפה - עין אילה

נתי. כלבה מתוקה ומקסימה שלא פעם אחת הגורל ניסה להרע לה, אך היא לא ויתרה וכעת היא מחפשת את המשפחה המושלמת עבורה!

ליצ'י כלבה בת מזל שהגיעה עם הגורה שלנו אלינו, במקום להיכנס להמתה בהסגר נצרת.
שתיהן פחדו מקרבת אדם ונלחצו מכל הכלבים והנביחות שלא פסקו במשך כל שעות היום.

הכלבות הגיעו אלינו בנובמר 2013. הגורה טופי, מייד הוצאה מפה ונמסרה למשפחת אומנה שכבר בהתחלה הדגישו ואמרו כי אינם יכולים לאמץ כלבים, רק לעשות אומנות. המשחה כמובן לא עמדה ביופיה של טופי, ולאחר כמה חודשים קיבלנו טלפון מאושר שהם מחליטים לאמצה.

האמא לעומתה - ליצ'י – נמסרה לאחר כחודשיים לאילוף על ידי אבי מישה.

בחודשיים שלה בכלביה, היא הייתה הראשונה לצאת לטיולים עם מתנדבים רצינים שיודעים מה לעשות במפגש עם כלב סגור וחששן. הטיולים עזרו לה מעט, אך במשך היום הזנב שלה לא היה מורם, היא לא היתה יוצאת מהתא בהפסקות, לו היתה יוצאת – היתה מוודאת שאין אדם בחצר הכלביה – ואם חלילה מישהו נכנס היתה ישר רצה חזרה למיטתה בתא.

פנינו לאבי מישה, עובד לשעבר בכלביה ומאלף כלבים מוכשר. הוא הגיע לראות את הכלבה ולאבחן את מצבה, והחליט שיוכל לעזור לכלבה להיפתח ולסמוך על בני אדם. המטרה הייתה שליצ'י תוכל להימסר בבוא הזמן ככלבה נורמטיבית ולא להישאר כל חייה בכלוב.

אבי עזר לה להתגבר על הפחדים שלה ולסמוך על בני אדם בתקופה קצרה משחשבנו, כבר לאחר חודש היתה יכולה להימסר עם עוד מעט עבודה.

ליצ'י בילתה את זמנה ארבעה חודשים שלמים אצל אבי, דבר שהיה אמור לעלות לנו הון תועפות – אך אבי הבין את המצב והבין כי יצטרך את עבודתו לעשות בהתנדבות, כל עוד אין תרומות של הציבור.

אבי עזר לליצ'י, ובכך הציל את חייה ונתן לה הזמדנות לחיים מאושרים ומהנים.

לפני מספר ימים, הגיעה לבסוף משפחה על מנת לראות את ליצ'י, והם החליטו לאמצה. אנחנו מאחלים למיכל ולשלוש בנותיה את כל ההצלחה עם ליצ'י, וכמובן תודה ענקית שבאו והחליטו להעניק לליצ'י בית חמים ואוהב לשארית חייה! הרי מהי כלבה ללא משפחה מאמצת?

התודה הכי גדולה שלנו, היא לאבי – שעשה את כל העבודה הזו בסבלנות ואהבה. רק בזכותו היינו יכולים באמת להעביר את ליצ'י הלאה למשפחה, במקום להשאיר אותה בפחדיה כל היום בכלוב.

ליצ'י מתוקה, מאחלים לך את כל ההצלחה בעולם בהמשך דרכך - ומי ייתן ונזכה לעזור לעוד כלבים אבודים כמוך.

בעבודה היומיומית עם הכלבים מגלים דברים שלא רואים כל יום. כלב שנביחתו נשמעת כמו דיבור, כלבה שלא מפסיקה לקפוץ כדי להגיע לחתולים, כלבה שמטורפת על מים ותעשה הכל כדי לתפוס טיפה של מים בפייה. אלו הם כלבים שלא תראו פה כעת, היום - אנחנו מתמקדים בשבעת התארים המובילים בכלביה. כל אחד ואחת מהכלבים שמופיעים פה היום הרוויח בכבוד ובעמל קשה את התואר שלו, וחשבנו שתשמחו לראות את  החמודים האלו.

הכלבה עם הלקקת הכרונית

ג'ינג'ית המקסימה, שובה את כולם במבטה האוהב עם הפאפי-דוג-אייז שלה. לג'ינג'ית יש בעיה רצינית – ברגע שמתקרבים אליה, הופכים לאחד קורבנות הליקוקים שלה ואי אפשר לברוח ממנה. ג'ינג'ית כיבדה את הצלם שביקר בליקוק ענק למצלמה כדי שאתם בבית תוכלו לראות שמדובר בכלבה עם אהבה אין סופית!

הכלבה עם הפרצופים

ג'ינה, שפנים אל פנים היא גורה מהממת ביופיה, צולמה עשרות פעמים במשך שהותה בכלביה וכל פעם יש יותר תמונות לא מחמיאות מאשר תמונות מחמיאות, הכלבה פשוט לא יודעת לחייך למצלמה!

הכלב הנאמן

חץ הרועה הבלגי המדהים שלנו אמנם חששן בהתחלה מאנשים וממקומות חדשים, אך בעצם מדובר בכלב נאמן ואוהב. כל בוקר כשהוא מסיים לאכול, הוא מסתובב קצת בחצר, חוזר אלינו על מנת לקבל כמה דקות של ליטופים (במהלכן מכבד אותנו בגרפס היומי המוכר היטב לכל מתנדב) ואם לרגע מפסיקים – הוא נותן יד ומזכיר לנו שהוא עדיין שם. נמשיך ונאמר עליו, על חץ המדהים, שאם היינו מנהלים תחרות "הכלב האהוב" בקרב מתנדבי הכלביה – הוא היה מנצח מקום ראשון ללא בעיה.

הכלב שמחבק

מארלי המתוק גם הוא כמו חץ, אחד הוותיקים בכלביה. מארלי יודע כשמישהו לא חש בטוב, יעיף מבט לכיוונו ובלי לחשוב פעמיים ירוץ לעברו יקפוץ עליו וייתן לו חיבוק כמו שרק הוא יודע – ופתאום, היום שלכם הופך להרבה יותר שמח!

כלבת הצומי

ג'יפסי היפיפיה, היא הכלבה שדורשת הכי הרבה צומי שרק אפשר לקבל. היא פשוט עוקבת אחרינו כל היום, נצמדת לברך ובוכה כמו ילדה קטנה שרוצה לקבל קצת תשומת לב. שלא תחשבו שברגע שנוגעים בה היא משתתקת - כשמתחילים ללטף אותה ולפנק אותה היא מתחילה בבכי של אושר שאנחנו יכולים רק לפרש כ"איזה כיף שהקדשתם לי מזמנכם". בתמונה תוכלו לראות אותה -דבוקה צמוד צמוד לרגל שלי, וממש לא נותנת לי לזוז.

נבחרת הספורטאים האקרובטים

הכלבים מנסים לנצל זמן מרבי איתנו ולצערנו לפעמים אנחנו פשוט חייבים להיות במשרד ולא בחצר איתם. יש מספר כלבים חכמים שגילו שהעובדה הזו לא מפריעה להם כלל.

ריצ'י לוטו ורענן (מופיעים בסדר זה) הם כלבים עם כושר קפיצה מפותח יותר משאר הכלבים. ריצ'י הפגין יכולת קפיצה בגובה שני מטר, לוטו לקח לו זמן להבין שהוא יכול לקפוץ – אבל הוא מסתדר יפה מאוד, ורענן – רענן פשוט אוהב לשחק עם הפריזבי שכבר הפך לשלו בלבד.

התאומות

ולבסוף, חשבנו שתאהבו לראות את התאומות של הכלביה. פולי ופיקה הגורות המתוקות שלנו שאוהבות אחת את השניה וכמובן גם אותנו, מנסות להתעלות אחת על השניה כדי לקבל צומי. מה שנשאר להבין מהבננות האלה זה "זוזי אחותי, עכשיו תורי"

ג'יני, ילידת 2004 מצאה את עצמה לפני מספר שנים בכלביה שלנו בעין אילה. לאחר זמן מה אומצה על ידי משפחה וחשבנו שפה הסיפור הסתיים.

לפני כחודשיים הגיע לשער הכלביה רכב ובתוכו כלבה - המאמצים של ג'יני לא יכלו לטפל בה יותר עקב בעיות בריאותיות, ואבדו עצות: אף אחד לא רוצה לאמץ אותה מהם, ובהסגר היו מרדימים אותה. בלי מקום נוסף לפנות אליו, הם חזרו לכלביה שממנה במקור אימצו אותה.

התחלנו מיד לפרסם את ג'יני - שתצא מהכלביה במהירות האפשרית. כלבה מבוגרת מקומה אינו בכלביה - במיוחד לא בעונת החורף הקרה.

אז בשביל מה אנחנו מספרים לכם את כל זה? רצינו לשמח אתכם הבוקר ולהודיע שהגיע גם זמנה של ג'יני לזכות במשפחה שתאהב אותה ותטפל בה עד סוף ימיה.

רצינו כמו כן להודות לכל מי ששיתף, עזר וניסה למצוא פתרון עבור ג'יני - רק בזכות ההירתמות של כולכם היה אפשר למצוא את הבית המתאים עבורה.

אז שוב, תודה, מקרב לב. אנחנו בטוחים שג'יני תהיה מאושרת בביתה החדש!

סיפורו המלא של האימוץ המורכב ביותר בתולדות הכלביה

רקע

פיטר הגיע לכלבייה בתור גור מאוד צעיר ביחד עם אימו ואחיו. הוא נחשף רק לעובדי המקום וגם איתם נהג לשמור על מרחק. הוא היה מאוד חששן ונרתע ממגע אדם.

עם הזמן פיטר נפתח לאנשים, אבל גם אז, היה שומר על מרחק. הוא היה מתקרב ומתרחק...כדי שיתקרב היינו צריכים לתת לו המון חיזוקים חיוביים. הוא מאוד חשש מהעולם שמחוץ לכלבייה. ידענו שבמידה ויימסר- יהיה חייב ליווי צמוד, עדיף של מאלף. פיטר זקוק לבעלים בעלי סבלנות והבנה שיקח לו הרבה זמן להיפתח. עם כל זה, בכלביה פיטר היה כלב מתוק, מצחיק וחמוד.

תהליך המסירה

מתן גץ, עובד לשעבר בכלבייה שנשאר מסור בליבו ובנפשו לכלבים ראה את הצורך האמיתי בפרסום נכון עבור פיטר. מתן העלה על פיטר פוסט, והיו לגבי הכלב המון פניות שונות מכל הכיוונים לגבי אומנה לכלב. מי שמכיר מספיק זמן את הכלביה שלנו, יודע שאיננו מוסרים לאומנה אלא במקרים מסויימים כשמדובר בגורים צעירים.

הדרך הטובה ביותר להעביר לכם את המסר הוא במה שכבר נכתב על ידי דני, מנהל הכלביה, בעקבות כל התגובות על הפוסט.

31 ביולי

 "אשמח להסביר למה איני מאשר אומנה כמעט בשום אופן למעט אומנה לצורך טיפול רפואי או גורים צעירים מידי לחיי כלביה.הסיבה העיקרית בעצם הוסברה ע"י סיוון- הריגרסיה שחווינו בהתנהגות כלבים שחוו "כאילו בית" והוחזרו לכלביה כשלאומנה "נגמר הסוס" גרמה לי להבין שאנו מחמירים את המצב ולא מיטיבים עם הכלב. סיבה נוספת נעוצה בתגובות קיצוניות של "אומנות" שהחליטו שאנו חיבים לקבל את הכלב חזרה כאן ,עכשו ומיד מבלי להתיחס לעובדה שבאותה נקודת זמן הכלביה מפוצצת ןאין מקום להכניס שום זנב. כשנתקלנו בחוסר נכונות להמתין למקום שיתפנה, אני אישית "בורכתי" שימי עלי אדמות יתקצרו וכמו כן יתר אנשי הצוות-כל זה גרם לקבלת ההחלטה. נתקלנו כמובן בדוגמאות אחרות כמו שתי הכלבות שקרן הזכירה- אבל היה מדובר בשתי כלבות קטנות,חברותיות,יציבות באופיין וקלות למסירה וקרו לקחה אחריות מוחלטת לאימוצן. כלבים בעיתיים כמו פיטר אינם מתאימים לדעתי בשום אפן לבית אומן אלא לאימוץ בלבד! נעמה-נשמח להפגש שנית, מי יודע ,אולי תשכנעי את פיטר שכדאי לו לעבור אלייך...תתקשרי כשתגיעי!"

1 באוגוסט

בעקבות הפרסום הרב שעשינו קיבלנו אפילו פניות מדרום ומרכז הארץ לגבי פיטר. מצוות הכלביה נמסר לבחורה שהתקשרה שהיא גרה קצת רחוק מדי עבור האימוץ של פיטר. שיחה זו גרמה להד רב והמון תגובות כלפי הכלביה.

"להבהרת הנקודה אחדד את הדברים שנאמרו ע"י צוות הכלביה. בעת מסירת כלב בעייתי כמו פיטר נעדיף שהכלב ימסר לאיזור חיפה-חדרה מכיון שאז נהיה יותר נגישים פיזית לעזרה בפתרון בעיות או לתת מענה במקרה חירום כמו בריחה. אציין שרק בתקופה האחרונה ברחו מהמאמצים 6 כלבים פחדנים למרות שנוהל אימוץ כלב חששן מהכלביה הרבה יותר מוקפד מאימוץ רגיל. 4 כלבים נמצאו ע"י עובדי כלביה שהצטרפו לחיפושים והוחזרו למשפחות,כלב אחד הגיע להסגר והועבר אלינו ,ואחרי טובה עדיין נערכים חיפושים שמטבע הדברים מידת השתתפותנו בהם פחות אינטנסיבית עקב המרחק מעין אילה(דבר העורכת – טובה כמובן נמצאה והוחזרה למשפחתה המאמצת. לאחר עבודה רבה מצד המאמצת סיכמנו איתה שטובה תחזור לכלביה ותמצא בית עם התנאים שלהם היא זקוקה). למען הסר ספק, שיהיה ברור שהכלבים נמסרו לבתים חמים שידעו בפני מה הם עומדים והביעו נכונות להשקיע את המאמץ הכרוך באימוץ מורכב ורובם המוחלט עדיין מתמודד עם הבעיות הנלוות לאימוץ ולא מרפה. במקרה פיטר איננו פוסלים אימוץ מאיזור המרכז, אבל נדרוש גיבוי מקצועי ונשתדל לודא באופן המוחלט ביותר שהנחיותנו מתבצעות כלשונן ללא פשרות כלשהן."

5 באוגוסט

ט': "אפשר לדעת מה קורה, אם אומץ"?

דני: "עדיין לא. למרות כל מה שהבהרנו כאן, למרות כל הטלפונים שקבלנו,אף אחד חוץ מנעמה לא טרח להגיע.מברברים כאן ונותנים עצות אבל בפועל אף אחד לא טורח לעלות על הרכב ולהגיע לבדוק בשטח אם יש "קליק" עם פיטר ובמה כרוך האימוץ שלו."

14 באוגוסט

"הי לכולם, נראה לי שלא הצלחנו להעביר כאן את המסר הנכון לגבי פיטר ולכן אפרט: רצינו לקדם את סכויי מסירתו של פיטר ולפי התגובות והטלפונים שאנו מקבלים מסתבר לנו שלא הבהרנו מספיק את הבעיתיות באימוץ זה. פיטר נמצא בכלביה כבר ארבע שנים,מתפקד,רץ, מוציא אנרגיה ומשחק עם שותפיו לתא. ממבחינתו זה העולם שהוא מכיר,טוב לו בו והוא משדר את תחושותיו בכשכושי זנב. יצירת שינוי דרסטי בעולמו, בהתיחס לעובדה שפיטר לעולם לא יתקרב לאנשים שאינו מכיר, יתאפשר אך ורק אם המאמצים הינם בעלי נסיון רב עם כלבים, אסרטיבים באופיים ומוכנים להכנס לתהליך סיזיפי ארוך מאד ומלווה בחניכה צמודה של מאלף מנוסה ובעל נסיון והתמחות בתיקוני התנהגות.את פיטר נמסור רק למי שבביתו יש חצר מגודרת היטב ואין שום סיכון שפיטר יברח ממנה מכיון שאם זה יקרה אין שום סיכוי שמישהו,כולל צוות הכלביה יצליח לתופסו! איננו מחפשים מישהו ש"רוצה לעשות מצוה" אלא מישהו שבטוח ביכולתו להתמודד עם סיטואציה מורכבת זו ומוכן להשקיע כל מה שאימוץ זה דורש!"

27 בספטמבר

לאחר חודש נוסף שפיטר עדיין נמצא בכלביה התחלנו לקבל תגובות מאנשים שלפי דעתם עלינו לא לכתוב את ההיסטוריה המלאה על הכלב, אלא רק לציין שהוא צריך בית עם גינה או לימוד לצרכים, ולשחרר את הכלב לאימוץ. לטענתם "ההיסטוריה וסיפורים מפחידים את הבעלים החדשים"

בתגובה נמסר ממנהל הכלביה : "אמינות של מערכת נבנית לאורך שנים בעבודה קשה והליכה מתמדת עם האמת שלך. לנו כמערכת ולי באופן אישי כמנהל לא מתאים להסתיר מידע או "לעבוד" על אנשים.מי שיפגע מזה בסופו של דבר זה הכלב אותו אנו מציעים לאימוץ."

6 באוקטובר

חודש נוסף עבר על פיטר בכלביה, מעט לעומת 4 השנים שבילה אצלנו. הגיעה משפחה לראות את פיטר והבינה שעלייה לבוא מספר פעמים ולהשקיע בו זמן רב כשהוא עדיין בכלביה, על מנת להרגיל אותו אליהם. הזוג המדהים לקח על עצמו את ההחלטה לשחרר את פיטר מהכלביה ולהשקיע בו את כל הזמן שאותו הוא צריך!

"כנראה שהסבלנות משתלמת וההתעקשות על חיפוש הבית המתאים לדרישות אימוץ מורכב זה,תוך הצגת רף דרישות בלתי מתפשר הוכיחה את עצמה ונראה לנו שסוף סוף נמצא לפיטר הבית המושלם. לפני כחודש הגיע לכלביה זוג מאחד ממושבי אלונה והביע רצון ונכונות להתמודד עם אימוץ פיטר על כל המשתמע מכך. לאחר שוידאנו שהתשתית הנדרשת קיימת ועומדת בציפיות ,החלטנו יחדו להתחיל במודל אימוץ מודרג ומבוקר. המאמצים הפוטנציאלים מגיעים לכלביה כפעמיים בשבוע, מוציאים את פיטר לטיול,חשיפה ובנית קשר ואמון למשך שעתיים-שלוש ולאחר ה"בילוי" פיטר חוזר בכשכושי זנב ל"ביתו" שבכלביה. אתמול החליט הזוג הנחמד שמבחינתו האימוץ הפך לעובדה מוגמרת ולא נותר אלא לשכנע את פיטר שעדיף לו לעזוב את הכלביה... סוכם להמשיך בתהליך חודש נוסף כדי להדק את הקשר ולהגביר את סכויי הצלחת האימוץ. (פיטר בינתיים מושך בסוף הטיול לכיוון הכלביה ומתעקש להכנס "הביתה"...) בתחילת החודש הבא יעבור פיטר לביתו החדש!"

17 בנובמבר

"במהלך עשרים ושלוש השנים בהן קיימת הכלביה בעין אילה לא היה אימוץ כה מורכב ומסובך. אני מאחל לכל כלב עזוב משפחה חמה, משקיעה ואוהבת כמו המשפחה של פיטר. סקרתי כאן בעבר את תהליך האימוץ שכלל בנית קשר במהלך חודשיים בהם הגיע הזוג לכלביה כל סופשבוע למספר שעות עד שהחל להווצר הקשר בינם לבין הכלב."

חשוב לנו לציין, שפיטר קיבל 4,649 שיתופים בפייסבוק! מעל 4,000 אנשים ראו את הצורך בעזרה בשיתוף למקרה שמישהו שהם מכירים יירצה לבוא ולאמץ את פיטר, ועל כך אנחנו מודים לכל אחד ואחת מכם!

פיטר בביתו החדש

כותבת לנו אלה המאמצת של פיטר:

הכל התחיל בתמונה. ראיתי אותו והלב פעם פיטר. הוא ידע. התאהבתי, התאהבנו. נסענו לראות אותו בפעם הראשונה, נסענו לראות את פיטר. מרוגשים מאוד. כשנפגשנו, ההתאהבות אושרה. הלב התפוצץ ונדלקה האהבה. כשמתאהבים יודעים זאת בשנייה. היה קשה להוציא את פיטר מהכלוב, לא רצה לבוא איתנו. לבסוף הוציאו אותו אלינו והלכנו לטייל. גם כשהיה קשה לפיטר הטיול, אנשים זרים, כל החוויה המפחידה, הייתה בנו השלמה ושמחה בלי ספיקות. ידענו והרגשנו שצריך זמן... לתת לפיטר להתקרב, להיפתח, ולסמוך עלינו. באנו לפיטר כל שבוע במשך חודשיים עד שלקחנו אותו. מטיול לטיול הוא כבר זיהה אותנו, את הריח ואת החוויה. טיפה אכל, התקרב, הזנב לאט לאט יצא. בכל פרידה מפיטר היה עצב מסוים, אך גם התרגשות לגעגוע שימומש בשבוע הבא. הידיעה שנראה אותו שוב, עשתה את הגעגוע למתוק, למשהו שממלא אותך. רצינו שבזמן הזה פיטר כבר יכיר אותנו ויהיה קצה חיבור כדי שלא נעשה זאת בפתאומיות. פיטר כמו תינוק מפוחד. מהעולם, מעצמו, הכל בצעדים קטנים, מהוססים. הכל בפעם הראשונה. והכל כל כך מפחיד אך גם מסקרן ומרגש בו זמנית. כשלקחנו את פיטר לפני כשלושה שבועות וקצת, זה היה היום המאושר בחיי, מתנה בלב. בהתחלה פיטי היה מבולבל מאוד ומפוחד. כאשר הנחנו לו קצת, הוא כבר רחרח והסתובב בחצר, אכל ועשה את צרכיו. שמחתי. היו מקומות( ועדיין יש לפעמים) שהרגשתי אותו חזק, אולי הזדהיתי יותר מידי. עם העצב שבו, הפחד, הקושי, הבלבול. אך ידעתי עמוק בתוכי שיהיה לו טוב. שהאהבה שהוא יקבל ומקבל, אין לה תחליף. וכך עבר לו שבוע.. כל בוקר לקום בשמחה מטורפת( בדרך כלל אני קמה עצבנית ומדוכאת) ולראות את כשכוש הזנב המתגבר.. להתגעגע אליו בטירוף כל היום כשאני בעבודה. געגוע של אושר, תקווה. לחזור הביתה ולראות אותו שמח, לאהוב אותו כל כך ולהרגיש תודה ענקית. במשך השבוע הזה פיטי לאט לאט השתחרר, סימן את השטח, הכיר במלונה שהיא שלו, ובפינה שלו בתוך הבית. בצעדים קטנים, לפעמים מתקדם ולפעמים נסוג. יש בפיטר כל כך הרבה רוך ואהבה, הוא צמא לאהבה והוא גם נותן. ההרגל והפחד שנטמע בו עם השנים הם כוח חזק שלרוב שולט בו, אך כשהוא משתחרר הוא חופשי, בטוח ושמח. הגיע יום שבת( כעבור שבוע שהוא אצלנו) החלטנו לנסות לקחת את פיטר לטיול, הרגשנו שזה יעשה לו טוב, מאחר שרוב השבת היה בפינה שלו ולא הרבה לצאת ממנה. הוא קפץ בזריזות לאוטו, אולי מתוך פחד ונסענו לנחל שנמצא בקרבת הבית. פיטר הגיב ממש טוב, נפתח, הזנב היה מורם, אכל בטיול, רחרח, סימן עצים בדרך. היינו מאושרים. זה היה ממש רגע של שיא. באיזשהו מקום עצרנו רגע, ולשנייה אחת מקוללת נשמטה הרצועה מידי. באותה השנייה פיטי ברח ועוד יותר ניבהל כשהרצועה פגעה בקרקע. קפאתי, קפאנו. הלם, תדהמה ובתוכם פחד מטורף וכאב שמתחיל לבוא. רצנו אחריו בטירוף. הוא ברח ובאשמתי. מה עשיתי??? זה היה אחה"צ-ערב, עוד שעה חושך.. אנחנו בשדה קוראים, צורחים את שמו, בוכים, נקרעים. כעבור שעתיים שלוש ראינו אותו פעמיים. הוא הגיב לקריאות ובא, אך פחד יותר וברח שוב. ידענו שלא נוכל לתפוס אותו. היה כאב בלתי נסבל לראות אותו לשנייה קרוב, ושוב בורח. כל הלילה.. ופיטר לא נראה יותר, לא בא. לא ישנו בלילה כמעט. כאב קורע, בקושי דיברנו בינינו. כמו הלב קפא ומת. הקיצוניות הייתה מורגשת. משיא של אושר למצולות היגון והצער. מהזריחה למחרת חזרנו לשטח, כל היום היינו בשדות, מקווים שנראה אותו שוב. שלא יתרחק בשעות שעברו, לא ראינו כלום, הרחקנו, הלכנו בטירוף ברגל, כלום. ואני אכולת אשמה וייסורים. כואבת ודואגת כל כך איך הוא יסתדר, האם אכל משהו? הידיעה שמחמש שנים בכלוב, להיות בחוץ לבד, זעזעה אותי. גמרה אותי נפשית. בכיתי המון, בכיתי את כולי, בכינו שנינו. לא הפסקנו לחפש גם ביום הבא. פרסמנו תמונות, שוטטנו. כמעט בלי שינה אך עם חלום גדול שפיטי יחזור. ביום השלישי כבר הייתה לי נפילה גדולה. מהבכי, הצער והעייפות. היינו שרויים בייאוש מוחלט. עברו שני לילות, אולי הוא התרחק, אולי הוא לא יחזור. היה רק שבוע אצלנו, ולא יצא מהבית, מהחצר. הוא לא יודע את הדרך ועדיין עוד לא עם ביטחון ושייכות מלאים. הכאב התפשט בי כמו היה הוא דמי, אך בתוך כל השבר והכאב והחורבן שהיה בי, נשמע קול, קול תפילה. והיא שרה בתוכי וצעקה. ביום הרביעי, שוב התעוררה התקווה. אישה אחת התקשרה לחבר שלי( פיזרנו טלפונים לכל אחד) ואמרה שראתה אותו בצהריים ליד האורווה במושב, לפי התיאורים שלה היה ברור שזה פיטר. הגענו מהעבודה ישר לאורווה, ולא ראינו אותו עד הלילה. אך הייתה תקווה גדולה ושמחה זהירה והקלה, שהוא לא התרחק. שהוא פה, במרחק נגיעה, שהוא חי ונראה. התפילה הפכה לשיר, אף פעם לא התפללתי כך, גם מבפנים וגם החוצה בקול. כאשר הבנתי ששום דבר לא תלוי בי ואין לי מה לעשות, הדבר שנשאר, קולה הבודד של תפילה ממעמקים. ביום החמישי, חבר שלי לא עבד, אני הלכתי לעבוד, צמודה לטלפון, בידיעה שהוא יראה אותו, האמנתי. ובאמת חבר שלי ראה אותו בבוקר ליד האורווה, ניסה הכל, עם אוכל, סבלנות, אך פיטי ברח. ידענו שזה עניין של זמן ועזרה מאנשים. דני ואור המקסימים הגיעו ועזרו לחברי בחיפושים. כעבור מעט זמן, הם ראו אותו שוב וניסו לגשת אליו אך הוא שוב ברח, רק שהפעם כנראה מהבלבול והפחד הוא קפץ היישר לחצר מלאה בילדים של הגן המקומי. והגנן שהיה מעודכן וער למצב, הצליח לתפוס אותו. סוף לסיפור. הלב חוזר לפעום, פיטי חוזר הביתה. כשחזר היה גמור, תשוש, רזה, מלוכלך, מפוחד, עייף עד מוות ומורעב. הוא אכל המון ושתה וישן.. ובמהרה התאושש והרגיש טוב בבית.. מאז עבר שבוע וחצי, ופיטר שמח לקראתנו בבקרים וכשאנחנו חוזרים מהעבודה, מסתובב בחצר, מרחרח, עדיין מעדיף את הפינה בבית או את המלונה אך בהחלט מרגיש נוח לצאת ולהסתובב.
מאז שפיטי חזר, חזרתי לנשום. קיבלתי מתנה ענקית, קיבלתי נשיקה ללב. המקום הכה מוכר בתוכי של כאב ואובדן זהר פתאום, כמו כוכב באפילה. פיטי ממלא אותי באהבה ענקית. דרכו, לעצמי,לחיים. כשתפילה מתגשמת זה כמו נס, כמו סוד של אלוהים. כשקיימת מנגינה אמיתית, היא חייבת להפוך לשיר. פיטר אוהב אותי, מרחרח, מתמסר, קופץ עליי, קצת תלותי.. וכשרואה אותו ממש רוקד משמחה, ליבי אומר תודה.

לסיים את הסיפור המרגש, הבאנו לכם תגובה שאהבנו מאת שרה שמיר: "מזל טוב!!!בשורה נפלאה!כל כך הרבה אנשים שמחו כשאומץ,הצטערו כשברח,ודאגו עד עכשיו...ממש רכבת הרים רגשית..
אז זהו..אפשר להכין כוס תה קמומיל,ולאכול קרמבו...
מזל טוב למשפחה שבוודאי עברה ימים קשים וחיים יפים לפיטר..."

בוקר אחד הגיעה אלינו משפחה עם כלבה שהם מצאו משוטטת לאחר שננטשה יחד עם אחד מגוריה – פצ'ה. הכלבה בינונית בגודלה, גוף שחור עם רגליים בהירות, אוזניים מחודדות ומבט ליצני.

ג'וליה התגלתה מהר מאוד ככלבה משעשעת ומתפנקת, שכל היום מתעניינת במה שקורה מחוץ לכלביה – בעיקר מה קורה עם החתולים האמיצים שמסתובבים באזור שבו יש עשרות כלבים?

פצ'ה כבר בגר ונהיה כלב גדול ויפיפה שנמסר למשפחה מתאימה עבורו. ג'וליה לעומת זאת נשארה בכלביה זמן נוסף – אולי בגלל הגיל, אולי בגלל המראה...

לאחר זמן מה שג'וליה בילתה בכלביה התגלתה אצלה בעיה קלה בדרכי השתן. מפה ואילך ידענו שתהליך מציאת המשפחה המתאימה עבורה יהיה אפילו יותר קשה עקב הצורך במזון רפואי עד סוף חייה.

לאחר תקופת זמן של כמעט שנה בכלביה, הגיעה לפה מכרה ותיקה של מנהל הכלביה. לפני מספר שנים היא אימצה מפה כלבה מבוגרת בשם טוויטי שלא היו לה סיכויים גבוהים למצוא בית. הכלבה, ששמה שונה לסוויטי, הלכה לעולמה לפני מס' שבועות בשיבה טובה. כעת הגיע זמנה לאמץ כלב נוסף ואל מי תפנה אם לא אל מי שכבר מסר לה כלבה אהובה? הבקשה היחידה שלה היתה: "תראו לי כלבה שאין לה סיכויים גבוהים למצוא משפחה, כמו סוויטי שלי".

מהרגע שהראנו לה את ג'וליה היא התאהבה ועל אף "אהבתה" של ג'וליה לחתולים החליטה לקחת אותה ולהתמודד עם כל מה שצריך לאורך הדרך.

ג'וליה בביתה החדש, מאושרת עד הגג ונהנית מכל רגע. וכמובן שהמאמצת אינה מתחרטת לשניה על ההחלטה!!

ברצוננו להודות לכל המשתפים, ג'וליה מצאה את ביתה ושם תחייה את חייה ככלבה מאושרת ומדהימה! היא קיבלה בסה"כ מה שהיינו מאחלים לכל כלב, מה שבעצם מגיע לכל כלב.

חודש שעבר קרה מקרה מדהים בכלביה שלנו!

החלטנו לפרסם בנחישות את סבתא, כלבה ששהתה ארבע שנים בכלביה והגיע זמנה למצוא בית חמים. היה לנו חשוב שהיא תצא לפני החורף הקריר. 

ביקשנו את עזרתכם בפירסומים ולאחר שיתופים רבים, בחורה ראתה את הפוסט וזיהתה את הכלבה האבודה של אימה.

שיחת טלפון קצרה לכלביה, הגעה מיידית לכלבייה ומפגש מרגש רווי דמעות - סבתא או בשמה המקורי 'טישה' חזרה הביתה!!!!

לסיפור המלא

המשך שבוע נעים לכולם,

צוות הכלביה

"הכלבה באפי בת 7, היא חומה אדמדמת, נמוכת קומה, אפה מרחרח את האדמה ולרגע בטיול בחצר היא מרימה את ראשה ונובחת לעבר אימא וילדה שנכנסות ומחפשות כלב לאימוץ. היא אינה נחפזת לשום מקום, רגע משתובבת על האדמה מתגלגלת על גבה וחוזרת נעמדת על שתי רגליה, מנערת את ראשה והולכת לשחק עם כלב שעומד בקרבת מקום. כמעט בכל עמותה אחרת באפי הייתה מורדמת כבר מזמן." כך כתבה נריה פלדש במגזין המושבות (http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=234540)

היום, אנחנו מאושרים להודיע ולפרסם בקול תרועת ניצחון שבאפי, החומה אדמדמת נמוכת הקומה, מצאה את מקומה בביתה החדש.

באפי כיום בת 8. החמודה הקטנה היתה רגילה לבית, וכעבור שבע שנים נזרקה בכלביה.
המעבר לכלביה בו שוהים עוד כ-80 כלבים, היה קשה עבורה. היא הגיעה אלינו כלבה מפוחדת מאוד. היא לא ניגשה לאף אחד, וכשניסו לגשת אליה ברחה ורצה בסיבובים חסרי תועלת בחצר הכלביה. לאחר שהתרגלה לעובדה שעליה לשתף איתנו פעולה, נתקלה בקושי נוסף -  היה לה מאוד קשה לקבל את העובדה שהיא לא היחידה שמקבלת תשומת-לב, והמציאות תסכלה אותה.

יצרה איתנו קשר בחורה שחיפשה כלב שצריך לצאת באופן מיידי מכלביה, עם בקשה אחת – שאנחנו נגיע אליה עם הכלבה. באופן חריג, הסכמנו לבקשה ונסענו יחד עם מתנדבת להביא את באפי למשפחה המאמצת שקיבלה אותה בזרועות פתוחות!

היינו בקשר קודם עם המאמצת וידוע לנו שבאפי מגיעה לבית חלומות של כל כלב: פינוקים, אהבה ותשומת לב אין-סופית ממאמצת שכל רצונה היה להציל כלב שמחפש בית באופן מיידי.

כשנכנסו יחד עם הכלבה לביתה החדש היא ישר התחילה לרחרח ולבדוק את האזור כשהיא נראית די מאושרת. נוצר בינה לבין המאמצת קליק מיידי ואנחנו בלב שלם מסרנו את הכלבה אליה בידיעה שאין יותר טוב עבור באפי. 

כמו שהביטוי אומר "לכל סיר יש את המכסה שלו", מצאנו לבאפי את המכסה המתאים!

זאוס החמוד הוא גור בן 6 חודשים בגודל בינוני. הוא הגיע אלינו לכלביה בגיל חודשיים ולא מכיר חיים אחרים מלבדה.

זאוס אומנם קרוי על שמו של מלך האלים במיתולוגיה היוונית, אך לצערנו ולצערנו
מזלו לא שפר עליו כפי שהיינו מצפים.

הוא הגיע אלינו עם מחלת מעיים שבגללה הוא נזקק לטיפול תרופתי אינטנסיבי ולשהייה בבידוד, ולפני כחודשיים ננשך ע"י כלב אחר ואיבד חלק לא קטן מאוזנו השמאלית.

אנחנו שמחים להודיע לקהל המאמצים שלנו על שיתוף פעולה חדשה עם חנות חיות המחמד המצוינת "זולה" בחיפה.
במסגרת שיתוף הפעולה יזכו המשפחות המאמצות של כלבים מהמעמותה בערכת מתנה,
להתחלה החדשה באנרגיות חיוביות.

 

 

הערכה תכלול: מזון לכלב (כמות ראשונית) לפי סוג הכלב, שמפו, מברשת להברשת שיער, משחק ומגש חטיפים לכלב. כמו כן, ניתן יהיה לרכוש קולר עם שם הבעלים והטלפון בעלות כוללת של 20 ש"ח (במקום 60 ש"ח).

 

בנוסף, מתוך הבנה והתחשבות במאמצים החדשים, תיתן החנות "זולה" הנחה קבועה של 20% על כל הקניות העתידיות של מאמצי הכלבים, מעמותת תנו לחיות לחיות חיפה בלבד.

 

איך זה עובד?

כל מה שתצטרכו לעשות זה להציג את מסמכי האימוץ מהעמותה (קבלה), והרישום יתבצע בתוכנה מיוחדת.
אתם תזכו למתנה המובטחת, ומרגע זה ואילך תרשמו לזכאות אוטומטית ל-20% עבור כל בעלי החיים בביתכם, כפי שכבר הזכרנו.

 

את החנות "זולה" תוכלו למצוא ברחוב מוריה 12, בחיפה. הטלפונים של החנות:

04-8364041 או 1700-506066.

 

 אנחנו מודים מאד לבעלי החנות ולפעילי העמותה שבזכותם נוצר שיתוף הפעולה ומקווים שתתרום גם לחברינו המאומצים, וגם למאמצים!

 

לא יכולים לחכות? בואו כבר עכשיו לאמץ כלב!